מצאו את דוח הדמיון הגנטי שמתאים לשאלה

הניתוח הכרומוזומלי משווה מקטעים קטנים של דנ״א לקבוצות ייחוס, לצד האומדנים הכוללים. כשהנתונים מאפשרים, קביעת פאזה יכולה להפריד עותקי כרומוזומים שעברו בירושה כדי להבהיר את ההקשר.

דמיון בין מקטעים עשוי לעזור לזהות אזורים שימושיים לניתוח, אבל הוא אינו מוכיח מוצא מאדם או מקבוצה מסוימים.

ניתוח ההרכב הגנטי מייצג את הנתונים כתערובת של רכיבי ייחוס עתיקים או בני זמננו שנבחרו. האחוזים מראים את ההתאמה הטובה ביותר בתוך המודל וקבוצת הייחוס שבשימוש, ולכן הם עשויים להיות שונים בין מחשבונים.

הרכיבים מבטאים דמיון לפי המודל, ואינם קובעים השתייכות אתנית או זהות.

ניתוח ההתאמה לפי מצב מזהה מצבי אללים או תבניות של מקטעים משותפים עם דגימות עתיקות ובנות זמננו. אזורים תואמים ארוכים יותר או חוזרים עשויים לחזק את אות הדמיון, כשאיכות הנתונים וצפיפות הסמנים מספיקות.

התאמה לפי מצב לבדה אינה מספיקה כדי להוכיח אב קדמון משותף מהעת האחרונה או מוצא ישיר.

ניתוח הפלוגרופ משתמש בסמני כרומוזום Y או בדנ״א מיטוכונדריאלי כדי לאמוד את מיקום הדגימה על עץ השושלת האבהית או האימהית. אומדני גיל הענפים ומפות הנדידה מבהירים את ההקשר ההיסטורי של האוכלוסייה לכל ענף.

הפלוגרופ מייצג ענף אחד של השושלת הגנטית ואינו מסכם את כל המוצא הגנטי של האדם.